פסק-דין בתיק ת"ק 6671-05-11

1.         א.         בחודש יוני 2008 נגנב רכבו של התובע - רכב אשר בוטח בחברה הנתבעת. לאחר שהתובע הלין בפני הנתבעת על דבר הגניבה, שילמה הנתבעת לתובע פיצוי בסך של 82,000 ש"ח ולטענתו, קיזזה הנתבעת מסכום השיפוי סך של 29,000 ש"ח - זאת על פי מחירון הרכב ביום הגניבה ובטענה, שעליה להשיב לתובע את הסכום ששילם בפועל עבור הרכב ולא את מחיר המחירון שהיה רלוונטי, קרי 111,000 ש"ח.

                        התובע סבור, שטענות הנתבעת הן בניגוד להוראות הפוליסה ולכן, הגיש הוא תביעה זו בה ביקש לחייב הנתבעת להשלים לו את סכום השיפוי שקוזז בסך של 29,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 630 ש"ח.

            ב.         בכתב ההגנה, שהגישה הנתבעת נטען, כי שילמה לתובע סך של 90,814 ש"ח- סכום שאינו שנוי במחלוקת וקיזזה ממחיר הבסיסי של הרכב, שהינו 115,000 ש"ח שיעור של 15% בגין רכב שהיה בבעלות משרד הבריאות ובנוסף לכך, היות והקילומטראז' היה גבוה מאד - הפחיתה הנתבעת גם 7.5% בגין כך.

                        מאחר ולטענת הנתבעת קוזזו הסכומים כדין - יש לדחות את תביעת התובע.

2.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שהוצג לבית המשפט ובטרם אתייחס לגופם של דברים עלי להעיר, שתביעתו של התובע כלל אינה ברורה ואין התאמה בין מרכיבי שווי הרכב - כפי שאלה הובאו על ידי התובע בכתב התביעה ובין אלה המצויים בחוות דעתו של מר אקרמן משה, ממשרדו של מר לוי יצחק (להלן:"חוות הדעת"):

            א.         בסעיף 3 לכתב התביעה כותב התובע, שהנתבעת קיזזה מסכום השיפוי על פי מחירון הרכב ביום הגניבה סך של 29,000 ש"ח ושילמה לתובע רק סך של 82,000 ש"ח..." (ההדגשה שלי-ג.ב.) בעוד שעולה מהראיות, שהנתבעת שילמה לתובע בפועל רק 69,702 ש"ח ולא 82,000 ש"ח כנטען בתביעה. (ראה צילום השיק נ/2 וראה גם דברי התובע בעמ' 2 לפ',ש' 23).

            ב.         אין בכוונתי לפרט את כל הסכומים המפורטים בחוות הדעת, ברם מהשורה האחרונה באותה חוות דעת עולה שלאחר כל הקיזוזים וההפחתות שווי הרכב הוא 121,400 ש"ח כולל מע"מ או סך של 104,600 ש"ח לא כולל מע"מ.

            ג.          בכתב התביעה, הגיע התובע לחישוב, שאינו תואם את החישוב בחוות הדעת ובסופו של אותו חישוב הגיעה התובע למסקנה, ששווי הרכב ביום הגניבה הוא: 120,300 ש"ח ללא מע"מ ולאחר ניכוי 7% בשל העובדה שהרכב היה בבעלות המדינה, הגיע התובע לשווי בסכום של 111,000 ש"ח.

            ד.         לכן, לאור האמור לעיל, אין בית המשפט יודע כיצד הגיע התובע למסקנה, ששווי הרכב ביום הגניבה ללא מע"מ הוא: 120,300 ש"ח (לאחר הקיזוזים) כאשר שווי זה, לפי חוות הדעת הוא: 104,600 ש"ח (לאחר הקיזוזים).

                        מכאן, שנקודת המוצא של התובע לעניין חישוב הפרשי השיפוי בסך של 29,000 ש"ח, אותם הוא תובע בתביעה זו - איננה נכונה (ראה האמור בסעיף 5 לכתב התביעה לעומת האמור בחוות הדעת - ת/1).

3.         א.         אין מחלוקת בין הצדדים על עצם גניבת הרכב או מועד הגניבה, אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובע שילם בפועל עבור רכישת הרכב סך של 82,000 ש"ח (ראה קבלה חנ/1 והצהרת התובע במוצג נ/1) ואין גם חולק בין הצדדים, שבסופו של יום העבירה הנתבעת לתובע שיפוי בגין גניבת הרכב סך של 69,702 ש"ח (ראה צילום השיק נ/2).

                        השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים במשפט זה היא, האם על המבטחת לשלם לתובע שיפוי בגין הגניבה לפי עלות הקנייה בפועל, קרי לפי סך של 82,000 ש"ח או שמא יש לשלם לתובע השיפוי על פי ערך הרכב ביום הגניבה לפי מחירון של לוי יצחק.

            ב.         א)         אני מסכים לטענת נציג הנתבעת, שחוות הדעת לא מתייחסת לאותו קוד דגם של מכונית אשר בוטחה אצל הנתבעת, רוצה לומר, חוות הדעת מתארת את הרכב - לפי הצהרת התובע- אך לא נאמר שחישובי שווי הרכב המתואר על ידי התובע מתאים גם לשווי רכב מקוד דגם המפורט בפוליסה.

                        כמו כן, מאחר ובעת מתן חוות הדעת לא היה הרכב ברשות התובע, מובן מאליו, שנותן חוות הדעת גם לא יכול היה לדעת מה היה מצבו של הרכב בעת רכישתו על ידי התובע, מה ליקויים היו בו והסתמך על הצהרת התובע, שרכב זה לא עבר תאונה.

                        ב)         עם זאת, עלי לציין, שבפוליסה אשר הוגשה במהלך הדיון (נ/5) נרשם מה סכום הפרמיה, אך לא נרשם מה שווי הרכב בעת שבוטח ומכאן, שאין כלל וודאות שהרכב בוטח לפי שווי של 82,000 ש"ח ולא לפי מחיר מחירון של מועד כניסת הביטוח לתוקף.

                                    לכן, באין חוות דעת מטעם הנתבעת הקובעת את שווי הרכב ביום האירוע הביטוחי - מקבל אנוכי את טענת התובע, שעל הנתבעת לשלם לתובע בהתאם למחיר מחירון ולא לפי שווי רכישה.

            ג.          א)         טענת נציג הנתבעת, על כי אין זה מתקבל על הדעת לשלם לניזוק על פי מחיר מחירון בעוד שהוא עצמו לא שילם את המחיר לפי המחירון היא טענה נכבדה ולכך אפשר גם להוסיף את העיקרון המנחה בנוגע לגובה השיפוי, שבסעיף 56(ג) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981  הקובע, שתגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח.

                        ב)         למרות האמור לעיל, ובכל הקשור לטענת נציג הנתבעת, שאין מקום לפצות מעל הסכום ששילם בפועל בעד הרכב, נשאלה השאלה, כיצד יפוצה ניזוק אם קיבל את המכונית במתנה והוא עצמו לא שילם מאומה בעד הרכב? האם במקרה כזה יש לומר לניזוק כזה: - "קיבלת רכב במתנה, לא שילמת אין מקום לפצות אותך משום שתעשיר? "

                        ג)          על מנת לענות על כל אלה, יש לבדוק את תנאי הפוליסה בפרק המתייחס לתיאור הכיסוי במקרה של גניבה שם נקבע: "גניבה על פי תנאי הפוליסה, ביום קרות מקרה הביטוח יתבסס על מחירון לוי יצחק והוא כולל את המשתנים המשפיעים, כשיעורים המפורטים במחירון לוי יצחק, תוספות או הפחתות המשפיעות באופן מצטבר על ערך רכב משומש" (ראה דף הפוליסה שצורף לכתב התביעה וכן מוצג נ/5).